קונג פו מגידו

קונג פו מגידו הוא ספר ביכוריו של הצייר עודד זידל. זהו ספר משחקי, קרנבלי ורווי סוגי הומור (פרודי, מקברי, איגיוני ועוד). הדובר הגברי (אהוב, אב, ילד, חייל, צייר ועוד) מתייחס לעצמו בקלילות ובמקביל מוחה כנגד עוולות פוליטיות וחברתיות, החל ממלחמת לבנון וכלה בנזקי הטכנולוגיה והתקשורת. המוטיבים המרכזיים של הספר כוללים מרכיבים ביוגרפיים ומפגש של המחבר המובלע עם חברים וקרובי משפחה חיים, וגם כאלה שכבר אינם, משוררים, מוסיקאים וציירים. השירים מקיימים דיאלוגים פופואטים עם אמנות, רוקנרול, ג'ז, שירי ארץ ישראל, מוסיקת פופ ועיתונות. כמו כן, שירי הספר מגוונים בצורות: חרוז חופשי לצד שירה מחורזת, שירה בפרוזה, הייקו ורדימייד. הספר זכה במענק תמיכה מקרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות.

עודד זידל (1960) הוא צייר. השתתף בסדנאות לכתיבה יוצרת במסגרת מקום לשירה, שיריו פורסמו בכתב העת ננופואטיקה. קונג פו מגידו הוא ספר שיריו הראשון.

וידוי

בְּתוֹךְ מְגֵרָה,
לְיַד הַמִּטָּה
שׁוכבֵ
כּוֹבַע כֶּלֶב
מָרוּט וּמְדֻבְלַל אָזְנַיִם
שֶׁשָּׁכַחְתִּי לְהַחֲזִיר לָאַפְסְנָאוּת
כשְֶּׁהשְִׁתחַּרְרַתְיִּ בנְּובמֶבְרֶּ שְׁנתַ 82 .
הוּא מַזְכִּיר לִי אֶת דְּרוֹם לְבָנוֹן,
מַרְג' עַיוּן,
רַחְצָה בְּעֵירֹם,
מֵי מַעְיָן קְפוּאִים,
דֻּבְדְּבָנִים,
רֵיחַ עָשָׁן מָתוֹק,
נַרְגִּילוֹת,
שְׁמִירָה בְּסִיסִית,
קֹר אֵימִים,
מָרָק נָמֵס,
לֶד זֶפֶּלִין בָּאָזְנִיּוֹת,
יַלְדֵי אַר־פִּי־גִ'י דּוֹהֲרִים בִּמְכוֹנִיּוֹת מֶרְצֵדֶס לְבָנוֹת.
לִפְעָמִים בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁקָּשֶׁה לְהֵרָדֵם,
אֲנִי שָׂם אוֹתוֹ עַל הָרֹאשׁ לְזֵכֶר הַיָּמִים הָהֵם,
מַבִּיט בַּמַּרְאָה, נִבְהָל נוֹרָא,
וּמַחֲזִיר חֲזָרָה
לַמְּגֵרָה.

קונג פו מגידו

בְּמִתְקַן כְּלִיאָה עֲצִירִים בִּטְחוֹנִיִּים
מְטַיְּלִים בַּבֹּקֶר בִּבְגָדִים צִבְעוֹנִיִּים

מִשְׁתַּעַשְׁעִים בְּאָמָּנֻיּוֹת לְחִימָה עַתִּיקוֹת
בְּנַעֲלֵי הִתְעַמְּלוּת וְיָדַיִם רֵיקוֹת

בְּמַבָּט עָיֵף בָּהֶם בּוֹהִים
הַמִּלּוּאִימְנִיקִים מֵהַמִּגְדָּלִים

שִׁיר יָם תִּיכוֹנִי מִסְתַּלְסֵל בָּאָזְנִיּוֹת
טוּרְקִי שֶׁל עֵלִית מְבַעְבֵּעַ בַּגָּזִיּוֹת

בְּסוֹף הַמִּשְׁמֶרֶת יוֹרְדִים בַּסֻּלָּם
מַחֲשָׁבָה מוּזָרָה אָז עוֹלָה אֶל מֹחָם

בִּכְלָל לֹא בָּרוּר מִי כָּלוּא, מִי חָפְשִׁי
הִרְהוּר טוֹרְדָנִי, מְיֻתָּר וְטִפְּשִׁי

בחצר המפעל

פַּרְפַּר לַיְלָה
מרְצַדֵּ שִׁכוּר
מִתַּחַת לְפָנָס
רוּחַ מַצְלִיפָה בִּירִיעוֹת בְּרֵזֶנְט
זוּג עֵינַיִם צְהֻבּוֹת
בּוֹהוֹת
מִתּוֹך עֲרֵמַת הַגְרּוטָּאוֹת
סִלְסוּלִים אֵלֶקְטְרוֹנִיִּים עוֹלִים
מֵאוּלַם הַשְּׂמָחוֹת הַסָּמוּךְ
חָתוּל שָׁדוּף
מִתְגַּנֵּב
בְּהִסּוּס
מֵעֵבֶר
לְקַו
הָאוֹר

אוֹדָה לעדה
לסבתי, עדה זידל

חִבּוּקִים, נִשּׁוּקִים, לִיקֶר שְׁזִיפִים,
צִמּוּקִים, חַבּוּשִׁים, דֻּבְדְּבָנִים, קוֹמְפּוֹט.
דָּג שָׁט בָּאַמְבָּט, גֵּפִילְטֶע פִישׁ,
גְּלַדְיוֹלוֹת, צְחוֹקִים, שִׂמְחָה בְּלִי גְּבוּלוֹת.
פְּרָחִים מִפְּלַסְטִיק, כּוֹבַע שֶׁל קַשׁ,
בְּצָלִים מְטֻגָּנִים, חֲמִשִּׁים סוּגֵי סָלָטִים.
בֵּיצָה רוּסִית, שְׂמָלוֹת פִּרְחוֹנִיּוֹת,
קְטִיפָה, קְרִיסְטָלִים וּבֹשֶׂם מָתוֹק.
שָׁט יִם בשַּמָּׁיַםִ מ שְִׁקפְיֵ שֶׁמשֶׁ גדְּוליִם,
שְׁנִיצֶל וִינָאִי וּסְטֵיק אַנְטְרֶקוֹט.
קַרְפִּיּוֹנִים רְטֻבִּים עָפִים בֵּין עֲנָנִים,
שֻׁלְחָנוֹת נִפְתָּחִים, מַפּוֹת צְחֹרוֹת.

ג'ז בים האדום אוגוסט 89

עֲלֵי שַׁלֶּכֶת עָפִים
מֵהַפֶנְדֶר הַלְּבָנָה שֶׁל ג'וֹן סְקוֹפִילְד
צַ'רְלִי הַיְדֶן מְלַטֵּף קוֹנְטְרַבַּס
רוּחַ חַמָּה מְשׁוֹטֶטֶת בֵּין הַמְּכוּלוֹת
אֲהוּבָתִי עוֹצֶמֶת עֵינֶיהָ
מַבִּיטָה בִּי וּמְחַיֶּכֶת
אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה הִיא אוֹמֶרֶת
הָרַעַשׁ הָיָה בִּלְתִּי נִסְבָּל
הַבִּירָה עָשְׂתָה לִי בְּחִילָה
אַף פַּעַם לֹא אָהַבְתִּי גֵּ'ז
נשְִׁארַתְיִּ
בשְִּׁביִלךְֵ

חוף בת־ים, קיץ 1962

צִלּוּם מַצְהִיב מֵהָאַלְבּוֹם בְּשָׁחֹר־לָבָן
מַזְכִּיר לִי אֶת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָאִיתִי יָם.
אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ נָסַעְנוּ בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר
הַהוֹרִים, אֲנִי, סַבְתָּא, סַבָּא
וּשְׁלשֶׁת הַדּוֹדִים לְחוֹף בַּת־יָם.
סַבְתָּא וְסַבָּא שֶׁבַּצִּלּוּם יוֹתֵר צְעִירִים מִמֶּנִּי הַיּוֹם,
הוֹרַי שֶׁבַּצִּלּוּם יוֹתֵר צְעִירִים מִבִּתִּי הַיּוֹם,
הַדּוֹדִים יְלָדִים וַאֲנִי בֶּן שְׁנָתַיִם,
כֻּלָּנוּ נִצָּבִים לִפְנֵי פוֹרְד טְרַנְזִיט שֶׁאַבָּא נָהַג בָּהּ
וְעָלֶיהָ שֵׁם הָעֵסֶק הֶחָדָשׁ שֶׁהוּקַם
נִכְתַּב בִּידֵי צַיַּר שְׁלָטִים לֹא מְדֻפְּלָם
ב יֵּת חרֲ שֶֹׁת לדְ ודּ יֵ שֶׁמ שֶׁ וחְ שְַׁמלַ
בְּאוֹתִיּוֹת מְאִירוֹת עֵינַיִם בְּאָדֹם וְלָבָן.
אַבָּא שָׁזוּף וּמְחַיֵּךְ, מַחֲזִיק אוֹתִי עַל הַיָּדַיִם בְּגַאֲוָה,
אִמָּא עִם תִּיק פְּלַסְטִיק לָבָן,
שִׂמְלָה פִּרְחוֹנִית וּמִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלִים
דּוֹמָה קְצָת לְגֵ'קִי אוֹנָסִיס.
אֲנִי בְּמֶרְכַּז הַתְּמוּנָה, מַבִּיט בְּעַגְמוּמִיּוּת לַמַּצְלְמָה.
הִגַּעְנוּ עִם הָרֶכֶב מַמָשׁ עַד לַמַּיִם,
אֹהֶל מִבַּד בְּרֵזֶנְט כָּתֹם תּוֹךְ דַּקּוֹת הוּקַם,
מַחְצֶלֶת נִפְרְשָׂה וּמִתּוֹךְ צֵידָנִית פְּלַסְטִיק יְרֻקָּה
נִשְׁלְפוּ מְלָפְפוֹנִים מְקֻלָּפִים,
אֲפַרְסְקִים, עֲנָבִים, שְׁזִיפִים וּקְצִיצוֹת קָרוֹת
עֲטוּפוֹת בִּנְיַר כֶּסֶף.
שָׁתִינוּ מֵהַתֶּרְמוֹס מִיץ קַר מִתַּרְכִּיז
בְּטַעַם אֲנָנָס.

תמונות וזיכרונות
בעקבות מספרים ושמות לנתן זך

זִכְרוֹנוֹת יְקָרִים,
תְּמוּנוֹת וְזִכְרוֹנוֹת יְקָרִים,
נִמְחֲקוּ, נִמְחֲקוּ,
נִמְחֲקוּ זִכְרוֹנוֹת יְקָרִים.
זִכְרוֹנוֹת מַטְרִידִים,
נִמְחֲקוּ, תְּמוּנוֹת וְזִכְרוֹנוֹת
מַטְרִידִים. תְּמוּנוֹת וְזִכְרוֹנוֹת מַטְרִידִים
נִמְחֲקוּ זִכְרוֹנוֹת מַטְרִידִים.
לֹא לִבְכּוֹת כְּשֶׁמִּסְפָּרִים נִמְחֲקוּ.
ידְִידוֹת מִתְבַּקְּשׁוֹת לאֹ לִבְכּוֹת.
נִמְחֲקוּ, נִמְחֲקוּ, תְּמוּנוֹת וְזִכְרוֹנוֹת יְקָרִים,
לֹא לִבְכּוֹת כְּשֶׁמִּסְפָּרִים נִמְחֲקוּ, נִמְחֲקוּ.

רוח דשא
למאיר, אריק, אורי ושלום

יָצָאנוּ אַט חִוֵּר הָיָה אֶפְרַיִם,
עִם הַיַּלְקוּט וּבְתִלְבֹּשֶׁת אֲחִידָה
וְאַתְּ הָיִית יָפָה כִּשְׁתֵּי עֵינַיִךְ
בְּעוֹד שָׁנָה כְּבָר לֹא תִּהְיִי יוֹתֵר יַלְדָּה.
וְאַתְּ זָכַרְתְּ צְחוֹקֵנוּ כְּמוֹ נַחַל,
וְאַתְּ זָכַרְתְּ רִקּוּד וּמַפּוּחִית
יֵשׁ הִסְתַּנְּנֻיּוֹת בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב
כִּי יֵשׁ בּוֹ כָּל מִינֵי גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת.
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ חוֹזֶרֶת מִבֵּית סֵפֶר,
אֲנִי יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק אֶת הַשָּׁעָה
וְאַתְּ זָכַרְתְּ אֶת עֲרֵמַת הַשַּׁחַת
וְאֶת מַגַּע יָדוֹ שֶׁל הַיָּחִיד.

ליל קיץ
בהשראת "פיוט על ההבל" לברטולד ברכט

הַרְבֵּה אֵין לִי לוֹמַר עַל אָמִיר וְסָאמֶר,
תּוֹשָׁבֵי שְׁכוּנַת בֵּית חֲנִינָא
שֶׁיָּצְאוּ לְטַיֵּל בִּנְוֵה יַעֲקֹב
בְּעֶרֶב שַׁבָּת הָ־ 25 בְּיוּלִי 2014
שָׁתְקוּ גַּם הַצִּפֳּרִים עַל חוּטֵי הַחַשְׁמַל
מֵעַל פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה,
לְיַד הָרַמְזוֹר בִּנְוֵה יַעֲקֹב הֶבֶל לֹא נָע.
יֵשׁ לָנוּ צוֹם רָמָדָאן, כָּךְ סָאמֶר סִפֵּר,
בָּעֶרֶב אָכַלְנוּ וְיָצָאנוּ.
הָיִינוּ אָמִיר וַאֲנִי לְיַד רַמְזוֹר בִּנְוֵה יַעֲקֹב
מְחַפְּשִׂים כַּרְטִיס עֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ שֶׁאִבֵּד.
הָמוּ הַיּוֹנִים עַל צַמְּרוֹת הַבְּרוֹשִׁים
בַּשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל לְבֵית חֲנִינָא,
לְיַד הָרַמְזוֹר בִּנְוֵה יַעֲקֹב הֶבֶל לֹא נָע.
לֹא מָצָאנוּ הַכַּרְטִיס, יָשַׁבְנוּ לְיַד רַמְזוֹר,
עַל־יַד תַּחֲנָה שֶׁל רַכֶּבֶת, הָלַכְנוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מֵהַגָּן.
אִישׁ בָּא אֵלַי עִם מְעִיל דֻּבּוֹן,
שָׁאַל: יֵשׁ לְךָ סִיגָרִיָּה? אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי?
אָמַרְתִּי לוֹ: לֹא, סְלִיחָה, אֲדוֹנִי אֵין לִי.

שָׁתְקוּ הַצִּפֳּרִים עַל חוּטֵי הַחַשְׁמַל
מֵעַל פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה,
לְיַד הָרַמְזוֹר בִּנְוֵה יַעֲקֹב הֶבֶל לֹא נָע.
שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֲנַחְנוּ גָּרִים שָׁם,
אֲנִי וְהוּא עוֹשִׂים סְפּוֹרְט בִּנְוֵה יַעֲקֹב,
יֵשׁ לָנוּ חֲבֵרִים בִּנְוֵה יַעֲקֹב מִזְּמַן,
אֲנַחְנוּ גַּם קוֹנִים שָׁם, יוֹשְׁבִים, מְטַיְּלִים שָׁם
מִזְּמַן, מִזְּמַן.
שָׁתְקוּ הַצִּפֳּרִים עַל חוּטֵי הַחַשְׁמַל
מֵעַל פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה,
לְיַד הָרַמְזוֹר בִּנְוֵה יַעֲקֹב הֶבֶל לֹא נָע.
אַחֲרֵי עֶשֶׂר דַּקּוֹת הָאִישׁ חָזַר עִם עוֹד עֲשָׂרָה חֲבֵרִים,
הָיָה לָהֶם מַקֵּל שֶׁל בֵּיסְבּוֹל, גָּז מַדְמִיעַ וּבַרְזִלִּים.
צָעֲקוּ: עֲרָבִים! עֲרָבִים! וּפֵרְקוּ אוֹתָנוּ בְּמַכּוֹת,
אָמִיר שׁוֹכֵב בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית שֶׁל דָּם,
אֲנִי כְּבָר לֹא יָכוֹל לִבְכּוֹת.
דָּמְמוּ הַיּוֹנִים עַל צַמְּרוֹת הַבְּרוֹשִׁים,
בַּגָּן לְיַד הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה,
בְּחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים בִּנְוֵה יַעֲקֹב אַף אָדָם לֹא זָע.

בְּ־ YNET דֻּוַּח:
עוֹבְרֵי אֹרַח הִזְעִיקוּ נַיֶּדֶת, הַתּוֹקְפִים נִמְלְטוּ מֵהַמָּקוֹם.
עַל אַף מַצָּבָם שֶׁל הַצְּעִירִים סֵרְבוּ הַחוֹקְרִים לְהַזְמִין אַמְבּוּלַנְס.
עַד כֹּה, כָּךְ נִמְסַר מֵהַמִּשְׁטָרָה, אִישׁ לֹא נֶעְצַר לַחֲקִירָה.
שָׁתְקוּ הַצִּפֳּרִים עַל חוּטֵי הַחַשְׁמַל,
מֵעַל פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת הַקַּלָה,
לְיַד הָרַמְזוֹר בִּנְוֵה יַעֲקֹב הֶבֶל לֹא נָע.

המשרד
לדליה רביקוביץ

מַה כְּבָר עָשִׂיתִי?
אֲנִי שָׁנִים לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם.
רַק יָשַׁבְתִּי בַּמִּשְׂרָד לֵילוֹת וְיָמִים.
ג שֶֶּׁם זלַעְפָ ו ֹ ת שָׁטףַ כבְּ יִ שׁ,
שָׁחֹר, נוֹצֵץ וַחֲלַקְלַק.
אוֹפַנוֹּעִים שָׁטו בּוֹ.
בַּקַּיִץ, עָבְרוּ בּוֹ שַׁיְרוֹת סֶמִיטְרֵילֶרִים כְּבֵדוֹת
וְהֶעֱלוּ עַנְנֵי אָבָק.
מַשָּׂאִיּוֹת הֶעֱמִיסוּ וּפָרְקוּ סְחוֹרוֹת,
מוֹנִיּוֹת שֵׁרוּת בָּאוּ וְהָלְכוּ,
אֲנִי תִּיַּקְתִּי, סִדַּרְתִּי מַדָּפִים
שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד.
אֲנִי שׁוּם דָּבָר לֹא עָשִׂיתִי.
טִפּוֹת זָלְגוּ עַל הַחַלּוֹן,
רוּחוֹת סְתָו עִלְעֲלוּ בַּקְּלָסֵרִים.
פְלוֹרֵסֶצֵנְטִים זִמְזְמוּ, דְּלָתוֹת חָרְקוּ.
הָיָה זֶה מִשְׂרָד מְרֻוָּח וּמוּאָר.
הַכֹּל שָׁם הָיָה לִי,
דָּבָר לֹא חָסַר.

ניחום אבלים

61
זֶה כְּבָר לֹא יֶלֶד,
אֲבָל גַּם לֹא כָּל כָּךְ זָקֵן,
יָכַל לִחְיוֹת עוֹד שְׁלשִׁים שָׁנָה
מַה בּוֹעֵר?
אִם צָרִיךְ לָלֶכֶת —
עָדִיף לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה עִם סְטַיְל,
לְהַשְׁאִיר טַעַם שֶׁל עוֹד,
לְהַפְתִּיעַ אֶת הָאִשָּׁה, הֶחָתוּל, הַבָּנוֹת, הַבֵּן, הַחֲבֵרִים,
כָּל כָּךְ אֵלֶגַנְטִי,
גִלּּו אֶצְלוֹ
מַשֶּׁהוּ
ממַ שָּׁפצִּפְוּן.
אָמְרוּ שֶׁעִם טִפּוּל נָכוֹן
אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִחְיוֹת עִם זֶה עוֹד כַּמָּה שָׁנִים
הַכֹּל תָּלוּי בְּכֹחַ הָרָצוֹן.
פֶּנְסְיָה מֻקְדֶּמֶת,
מָלֵא כֶּסֶף מִבִּטּוּחַ הַמְנַהֲלִים,
חפֻשְָׁה ארֲכֻהָּ,
אֶקְזִיט חֲלוֹמִי,
כָּל כָּךְ אֵלֶגַנְטִי.
אַלְכּוֹהוֹל, מוֹרְפְיוּם,
גְּרָאס רְפוּאִי וְלֹא רְפוּאִי
בְּלִי הַגְבָּלָה.
אֶפְשָׁר לְטַפְטֵף אֶת זֶה עַל הַלָּשׁוֹן,

לְעַרְבֵּב אֶת זֶה בַּקָּפֶה,
לְעַשֵּׁן אֶת זֶה,
לְהָכִין עִם זֶה בְּרַאוּנִיז,
אֶפְשָׁר לְחַלֵּק לַחֲבֵרִים שֶׁבָּאִים לְבַקֵּר,
לַיְלָדִים, לַחֲבֵרִים שֶׁל הַיְלָדִים,
לַחֲבֵרִים שֶׁל הַחֲבֵרִים שֶׁל הַיְלָדִים,
לָשֶׁבֶת בַּמִּרְפֶּסֶת בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה
בַּדִּירָה הַמְטֻפַּחַת בְּרָמַת אָבִיב ג'
כָּל כָּךְ אֵלֶגַנְטִי
לְהַבִּיט אֶל הַגָּן
לְפַטְפֵּט, לִשְׁתּוֹת, לֶאֱכֹל עוּגִיּוֹת וְלִצְחֹק.
אֵיזֶה צְחוֹק.
לַגִּדּוּל הָיוּ תָּכְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת,
הוּא לֹא שָׁמַע עַל מַה שֶּׁאָמְרוּ הָרוֹפְאִים.
כָּל כָּךְ אֵלֶגַנְטִי הָיָה הַמּוֹנִיטוֹר,
כָּל כָּךְ אֵלֶגַנְטִיִּים הַצִּנּוֹרוֹת,
כָּל כָּךְ אֵלֶגַנְטִיּוֹת הָיוּ הַמְּחָטִים,
כָּל כָּךְ אֵלֶגַנְטִי מַכְשִׁיר הַהַנְשָׁמָה,
פָּתְחוּ אוֹתוֹ וְרָאוּ שֶׁהַכֹּל אָבוּד.
אֵין הַרְבֵּה מַה לַּעֲשׂוֹת.
הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּרוּעַ מִמַּה שֶּׁחָשְׁבוּ,
מָלֵא גְּרוּרוֹת.
סָגְרוּ בַּחֲזָרָה, שָׁלְחוּ הַבַּיְתָה,
הִגְדִּילוּ מִנּוּנִים,

טֶקֶס הַפְּרִידָה
כָּל כָּךְ אֵלֶגַנְטִי,
כָּל כָּךְ מְכֻבָּד,
כָּל כָּךְ מַדְלִיק
לִשְׂרֹף אֶת הַגּוּפָה
בדְּ יִוּקּ כמְּ ו ֹ שֶׁבקִּ שֵּׁ.
לֹא לָתֵת גְּרוּשׁ לָרַבָּנִים,
לֹא לְהַשְׁאִיר כְּלוּם לַתּוֹלָעִים.
הַשִּׂמְלָה הַשְּׁחוֹרָה שֶׁל הָאַלְמָנָה
כָּל כָּךְ אֵלֶגַנְטִית.
אֲרוֹן מֵתִים מֵעֵץ דֻּבְדְּבָן,
כָּל כָּךְ יָפִים הַהֶסְפֵּדִים,
דִיגֵ'י,
רַמְקוֹלִים גְּדוֹלִים,
סַאוּנְד בֶּן־זוֹנָה,
שַׁמְפַּנְיָה מְשֻׁבַּחַת בִּגְבִיעֵי פְּלַסְטִיק,
כָּל כָּךְ מְעֻדָּן.
הָאַלְמָנָה מוֹחָה דִּמְעָה,
פְּלֵי־לִיסְט עִם שִׁירִים שֶׁהַמָּנוֹחַ כָּל כָּךְ אָהַב:
שְׁל ֹ מ ֹ ה ארַצְ יִ
כִּי אֲנִי נִבְרֵאתִי לָךְ
לָקַחַת פֶּסֶק זְמַן וְלֹא לַחְשֹׁב
שָׁר ארַ יִק
וְדֵיוִיד שָׁר:
We can be heroes
just for one day

שוקי
שׁוקּיִ הואּ
אָמָּן טוֹטָלִי
אֵין לוֹ
זְמַן לִכְלוּם
חוּץ מֵאָמָּנוּת
אֲפִלּוּ לֹא
לָלֶכֶת לַשּׁוּק
איֵן שׁוקּ
לצַיִּוּרּ שֶׁליִּ
נאֶ נֱחָ שׁוקּיִ
וְלוֹקֵחַ מֵהַתֵּה
עוֹד שְׁלוּק
אֲבָל זֹאת
כְּבָר לֹא
בעְּיָהָ שֶׁליִּ
זֹאת בְּעָיָה
שֶׁל השַוּׁקּ

מה קורה אִיתך בסופש?
לנטע

אֵיפֹה אַתְּ בְּשִׁשִּׁי בָּעֶרֶב?
אֵיפֹה אַתְּ בְּשִׁשִּׁי?
אֵיפֹה בְּשִׁשִּׁי?
אֵיפֹה אַתְּ?
אֵיפֹה?
אִם יֵשׁ לָךְ תָּכְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת זֶה מַמָּשׁ מַמָּשׁ בְּסֵדֶר
אִם יֵשׁ לָךְ תָּכְנִיּוֹת אֲחֵרוֹת זֶה מַמָּשׁ בְּסֵדֶר
אִם יֵשׁ לָךְ תָּכְנִיּוֹת זֶה בְּסֵדֶר
זהֶ ממַ שָּׁ ממַ שָּׁ
בְּסֵדֶר.
אִם אַתְּ פּוֹגֶשֶׁת חֲבֵרוֹת אָז אֵין בְּעָיָה
אִם אַתְּ פּוֹגֶשֶׁת חֲבֵרוֹת
אָז אֵין בְּעָיָה. חֲבֵרוֹת,
אָז אֵין בְּעָיָה
אֵין.
מַה קּוֹרֶה אִתָּךְ בַּסּוֹפָשׁ?
מַה קּוֹרֶה אִתָּךְ?
מהַ בסַּוּפשָׁ?
מַה קּוֹרֶה?
מָה?