פתיחה: 12.6.2025 | נעילה: 24.7.2025
בתערוכתה החדשה מעמיקה האמנית את חקירת הקול הנשי ואת הקשר בין רוחניות ליופי.
לאורך השנים, עסקו עבודותיה של שמואלי בארכיטיפים מיתולוגיים ויונגיאניים, ובתערוכה זו היא פונה למקורות יהודיים: תהילים, שיר השירים, קבלה ועוד על מנת לחשוף את בקשת האלוהות דרך הייצוג הנשי.
שמואלי ניגשת אל מלאכת הציור כאל מעשה של גילוי, של חיפוש אחר האלוהי במציאות. תהליך העבודה שלה איננו רק טכני – הוא פולחני. כל קו נושא איתו תפילה, כל משיכת מכחול היא ניסיון ללכוד את הרגע בו היופי מתגלה – לא כי הוא מובן מאליו, אלא כי הוא חמקמק, כמעט נעלם.
דמות האישה שבמרכז היצירות אינה בדיוק דיוקן – היא סמל. היא הגוף שהופך לכלי, למוביל של רוח, לאפשרות לנוכחות אחרת. בין אם היא מופיעה בקווים עדינים, במרקמי צבע או בתנועה שבין צל לאור – היא נושאת את המבט אל מה שמעבר.
העבודות נולדות מתוך שבר: שבר אישי, שבר לאומי, שבר קיומי. אך דווקא מתוך הרס וצער, מציעה שמואלי את היופי ככוח מתמיר. לא יופי מצועצע או דקורטיבי, אלא יופי שיש בו אמת, שלמות פגומה, זכר לשכינה שגלתה – ואולי רמז לשובה.
האמנית מציינת כי כל יצירה נועדה להיות ביטוי לכיסופים לנוכחותו של הבורא, וליופיו האלוהי הממלא כל פרט, קו וצבע. היא מדגישה כי כל משיכת מכחול היא ביטוי לתשוקה להרגיש את יופיו הנסתר של הבורא, ולהביא את האור אל המציאות.
באמצעות יצירותיה, מבקשת שמואלי לראות את השפעת היופי השמימי דרך דמות האישה, המשקפת את הדרך בה היופי יכול לרפא, להחיות ולגלות את העומק הפנימי של האדם. היא מציגה את האישה כסמל למידת התפארת העליונה וההרמוניה השמימית, המחברת אותנו לצורך העמוק בגילוי נוכחות הבורא כאן, בעולם החומר.
״המתנה ליופי״ מזמינה את הצופים בה להאט, להמתין, להתעכב, להקשיב, לפנות מקום לבלתי נשמע.
